פתיחה: |
צלילי חליל אל החולות |
של המדבר היה שולח |
ליטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל |
חדל להיות כמו החולות |
אני רוצה אותך כמו סלע |
אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול |
כשהרודחות אותו ליטפו |
בעוז אחז במוט האוהל |
אוזניו אטם הוא לא לשמוע |
לא לנשום כלל את הצליל |
אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר |
והכבשים פעו בואדי כמו חליל |
פזמון: |
הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |
הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |
מעבר כמו הפתיחה |
וכשפרצו השיטפונות |
שכח את כל מה שהבטיח |
אל הצלילים של החליל |
הושיט ידיים בסופה |
במחול טרוף בקני הסוף |
נסחף שיכור כמו חול ברוח |
גם הסלעים פרסו כנפיים כמו אנפה |
כשחזר שוב על סוסו |
להעמיק את מוט האוהל |
על היריעות היא בחוטים |
ובצבעים מילים רקמה |
ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל |
כי גם אותי סופה נודדת סחפה |
פזמון |
בית ראשון |
מעבר: |
x4 |
פזמון |