כשעליתי לבמה, חשבתי שההצגה לא נמשכת |
אחרי השיר האחרון |
ופתאום בעיר גדולה, מתחילה מהתחלה |
ונפרדת מזכרונות ומשפחה, כמו ילדה קטנה שמגלה |
שיש גן משחקים גדול מאלה, שהיו בילדותי עד לא מזמן |
העיר צפופה רועשת מזיעה, ויש בזה קצת קסם וקצת פחד |
אמרתי לעצמי, יש לי מזל |
הוא הגיע כמו גנב |
וטיפסנו יחד על הרים של אושר עד שהגענו לפסגה |
והמוסיקה שקטה התחלפה בזיופים שלא הפסיקו |
ונשארתי די לבד והתייחסו אליי כמו מלכה |
דוהרת במכונית המפוארת כשבארמון עצוב וקר |
בארמון עצוב וקר |
לאן שלא אלך יהיה מרבד |
פרוס רק לרגליה של הגברת |
אבל הרגשתי יחפה. הרגשתי יחפה |
רוצה לחזור עד איפה שאפשר |
לעיירה קטנה, לצחוק ושקט |
אז תיקחו אותי מכאן, קחו אותי מכאן |
מעבר: |
x4 |
ועכשיו על הבמה |
כבר יודעת שההצגה עוד נמשכת |