אני לא מפחד למות אני רק מת מפחד |
אמר לי ד"ר התחכמות כשישבנו יחד |
כי לאו דווקא בגילופין הבן אדם פתאום נופל |
אל תוך משחק החילופין בין העיקר והטפל |
אז כל מה שצריכים זה יד ברגע של סחרחורת |
עם יד ביד כל חושך עד הוא חתיכה שחרחורת |
אך זו בושה שיש מצב שבו הזמן זוחל כצב |
בזמן שכל או רוב הזמן אתה בוכה איך רץ הזמן |
פזמון: |
הו ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות |
הי ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות |
אחר כך הוא ברח לבד אני לבד נשארתי |
סלים קלעתי בד בבד גם תשבצים פתרתי |
צריך לומר לא שמתי לב איך שחלף עבר הזמן |
מצאתי איך להשתלב בנוף שמסביבי אז מה |
אתם תגידו זאת בושה אני חושב זאת לפלא |
איך הייתי מאושר חופשי בתוך הכלא |
וד"ר התחכמות החזר ובעיניו מן צל מוזר |
בפיו חיוך איזה צרוף הוא רק אמר טירוף טירוף |
פזמון |
שמע כל אמת יוצאת לאור עם פצצת זמן מרשרשת |
מי שיכול לספור כל חור שוכח את הרשת |
אמר לי ד"ר התחכמות אחרי ששוב ברח ושוב |
רק שקשיים בהתרשמות אילצו אותו תמיד לשוב |
אני הולך על הקשבה דממה דקה זה צוהר |
דרכו נמשך חוט מחשבה עם אין סופו בזוהר |
כן אני מתחיל להתאמן להיות נכון בהזדמן |
האושר הגדול מדי ואין מי שראה וחי |
פזמון |
אז איך שזה עומד היום הסוף אינו ידוע |
עם שתי נשים צריך לחיות עם למה ומדוע |
וד"ר התחכמות החל בתוך תוכו להתרכז |
פתאום אמר אני מתחיל אל תוך היקום להתנקז |
נבהלתי קצת לבי נחרד אך הוא שלווה ורוגע |
פתאום אמר אני נפרד אני רואה לנוגה |
או אז שמעתי נקיפה האושר בעיניו קפא |
אולי ראה את האמת אני נותרתי עם המת |
מעבר: |
x2 |
פזמון |