אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| יום אחד הוא התעורר,וראה שהוא מחזיק |
| את הפרח הכי יפה שהוא אי פעם ראה |
| הוא עצם את העיניים כי הוא לא האמין |
| הוא פקח אותן שוב והיא העדיין היתה |
| אז הוא קם לעשות קפה |
| ולשטוף את הפנים |
| ומול המראה הוא אמר אני מקווה שאני |
| מספיק חכם, בשביל לשמור |
| בשביל לקיים,לא לאבד |
| מעבר: |
| היא התעוררה ומולה ראתה בנאדם שרואה |
| את הפרח הכי יפה |
| היא עצמה את העיניים |
| היא פקחה אותן שוב |
| כמו ציפור מהססת על הסף של הכלוב |
| אז היא קמה לשים תקליט |
| והמים רתחו ובינה לבין עצמה |
| היא חשבה אני מקווה שהוא |
| פזמון: |
| מספיק חכם, בשביל לשמור |
| בשביל לקיים,לא לאבד |
| מספיק בן אדם לזכור |
| לקיים, לא לאבד |
| אותו מעבר |
| פזמון |
| מעבר: |
| x2 |
| יום אחד הוא התעורר,וראה שהוא מחזיק |
| את הפרח הכי יפה שהוא אי פעם ראה |
| הוא עצם את העיניים כי הוא לא האמין |
| הוא פקח אותן שוב והיא העדיין היתה |
