אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| הדיכאון הזה שמלווה אותנו בגיל הנעורים |
| אלף שיכנועים עצמאיים לא מעלים חיוך אחד על הפנים |
| משוכנע שהסיבות מוצדקות |
| שאין לך תירוצים |
| ושוב סיגריה שגם הפעם לא תעזור |
| היא רק תבנה בועה קטנה שתתנפץ מידי פעם |
| כל פעם בצורה שונה |
| כי היא איננה המציאות היא רק מקום מפלט מגיל הנעורים |
| פזמון: |
| ודמעה שמתפרצת החוצה קורעת את ליבך |
| אתה שבוי בתוך קליפה של בדידות שמתפרקת מעצמה |
| ודמעה שמתפרצת החוצה קורעת את ליבך |
| אתה שבוי בתוך קליפה של בדידות שמתפרקת מעצמה |
| שמתפרקת מעצמה |
| עצוב, כמה פעמים המילה הזו מוזכרת |
| ושוב המחשבה נעצרת, אבל אתה לא מקשיב לעצמך |
| אולי משום שהרבה יותר קל לשקוע מאשר |
| לשכנע את עצמך שללכת קדימה זה לאו דווקא |
| לחשוב על העתיד שאותנו זה מפחיד |
| למרות מה שחושבים את גיל הנעורים |
| פזמון |
| מעבר: |
| x2 |
| ושוב עוד קלישאה שנשלחת לאוויר |
| ולוקחת עימה את אותן התקוות שנבנו מתוך אשליה |
| לא צלצלת כבר שבועיים ואני מול הטלפון אני |
| מנסה להבין |
| מה יותר מהר מהירות האור מהירות הקול |
| הניסוי עוד לא החל |
