פתיחה ולכל אורך השיר: |
דניאלה שומעת מה שמשמיעים ברדיו. |
ברדיו משמיעים מה שדניאלה שומעת. |
לאחרונה היא נהנית מאלקטרוני, |
במיוחד ההם, איך קוראים להם... |
היא לא זוכרת, זה לא שהיא לא יודעת. |
אני שוכב אתה. וזה לא כיף! |
מעבר: |
דניאלה גונחת, כמו בטלוויזיה. |
בטלוויזיה גונחים כמו שדניאלה מצפה. |
באה הביתה על פרצוף של 'אני בקריזה!' |
"בוא עכשיו, על השטיח, על הרצפה!" |
לא התנגדתי. עכשיו זה מגרד. |
כולם חושבים תוך כדי על כדורגל. |
אני חושב על שיר של "גרייטפול דד." |
בדיוק על הסולו של גרסייה |
היא מבקשת שארד. |
אני הולך על זה, כמו מתאבד. |
מעבר: |
דניאלה אומרת שאני ילד, אבל זה לא מפריע. |
אם זה לא מפריע, למה לדבר? |
היא אומרת שכנות זה עניין מכריע. |
אני תופס אותה קרוב ואומר לה: |
"מגיע לי כל-כך הרבה יותר!" |
היא בוכה עכשיו. זה מנחם. |
מעבר: |
אבל יש לה גוף קצת כמו גיטרה, |
ותחתונים מהמשביר. |
אבא שלה עזב כשהייתה בת ארבע. |
אין לי מושג מה זה מסביר. |
היא פותחת את הרדיו, רוקדת ושרה |
תופסת את הראש בשתי ידיים ואומרת: |
"איזה שיר! איזה שיר!" |
מעבר: |
מעבר: |
x2 |
ועכשיו היא פותחת דלת |
להתמסטל מהאוויר. |
היא אומרת שככל שהיא גודלת, |
היא לא סובלת את העיר. |
אני שותק על זה. זה המחיר. |