על מנת להדפיס שירים יש להתחבר או להירשם קודם
שלומי שבן - דניאלה
מחבר ומלחין: שלומי שבן
|
דניאלה שומעת מה שמשמיעים ברדיו.
|
|
ברדיו משמיעים מה שדניאלה שומעת.
|
|
לאחרונה היא נהנית מאלקטרוני,
|
|
במיוחד ההם, איך קוראים להם...
|
|
היא לא זוכרת, זה לא שהיא לא יודעת.
|
|
אני שוכב אתה. וזה לא כיף!
|
|
דניאלה גונחת, כמו בטלוויזיה.
|
|
בטלוויזיה גונחים כמו שדניאלה מצפה.
|
|
באה הביתה על פרצוף של 'אני בקריזה!'
|
|
"בוא עכשיו, על השטיח, על הרצפה!"
|
|
לא התנגדתי. עכשיו זה מגרד.
|
|
כולם חושבים תוך כדי על כדורגל.
|
|
אני חושב על שיר של "גרייטפול דד."
|
|
בדיוק על הסולו של גרסייה
|
|
היא מבקשת שארד.
|
|
אני הולך על זה, כמו מתאבד.
|
|
דניאלה אומרת שאני ילד, אבל זה לא מפריע.
|
|
אם זה לא מפריע, למה לדבר?
|
|
היא אומרת שכנות זה עניין מכריע.
|
|
אני תופס אותה קרוב ואומר לה:
|
|
"מגיע לי כל-כך הרבה יותר!"
|
|
היא בוכה עכשיו. זה מנחם.
|
|
אבל יש לה גוף קצת כמו גיטרה,
|
|
ותחתונים מהמשביר.
|
|
אבא שלה עזב כשהייתה בת ארבע.
|
|
אין לי מושג מה זה מסביר.
|
|
היא פותחת את הרדיו, רוקדת ושרה
|
|
תופסת את הראש בשתי ידיים ואומרת:
|
|
"איזה שיר! איזה שיר!"
|
|
ועכשיו היא פותחת דלת
|
|
להתמסטל מהאוויר.
|
|
היא אומרת שככל שהיא גודלת,
|
|
היא לא סובלת את העיר.
|
|
אני שותק על זה. זה המחיר.
|
הודפס ב -
