פתיחה: |
וחולם על עץ הזית בגינה |
ובצילו יושב הדשא |
ורואה שם פרח ואולי זו את |
מכוסה באור יופיו בעצם. |
פזמון: |
כל אשר אני אומר עכשיו |
זה עוד ירגיש בכל מצב |
כמו שאלה שקטה |
עוד השיר המתנגן באור |
בצליל מיתר שירת מינור |
זה בא מן השתיקה. |
מאזן ברצונות אנושיים |
את ההגיון ואת הרגש |
מבקש בתפילותיי מ א ל ו ק י ם |
הבנה של דעת ושל שקט. |
פזמון |
לפעמים השיר אומר במנגינה |
ומתבטא יותר טוב זו הדרך |
כי הרי כל צליל שבא במתנה |
מקבל חיות ויש לו ערך. |
מעבר: |
x2 |
פזמון |