תמונה מטושטשת אני לא זוכרת |
בת כמה הייתי |
מיטת קומותיים קומה עליונה |
פנים אל הכר ובכיתי |
הלוואי שהיו כאן סודות לפעמים |
ואולי לא הייתי שומעת |
ואחר כך גדלתי כדי להבין |
את מה שהיום כבר יודעת |
תמונה מתחלפת אני תלמידה |
חורטת בעפרון חד |
ירוק מתחלף אל העץ שמתחת |
חושפת לאט שם אחד |
שם אחד או אחר ואינני זוכרת |
מכל השמות שהרי |
כבר היו לפניו שרבוטים במחברת |
ויבואו שמות אחרי |
פזמון: |
קח את הכאב הזה |
ותן לי הקלה |
לשכב לבד עכשיו |
בעייפות גדולה |
על המיטה הרחבה |
ולא לכתוב יותר שירים על אהבה |
זה סוף הצבא, ואני משקרת כדי שייתנו לי לצאת |
בשלושה אוטובוסים ואז לגלות שהוא לא מחכה באמת |
ואחרי שעברו עוד כמה חודשים, פתאום לקבל מתנה |
הנה אני שנשארתי וזה שהלך, על החוף צוחקים בתמונה |
פזמון |
תמונה אחרונה כשאני מתעוררת, מעוד לילה בלי מנוחה |
אני לא מסתכלת לך בעיניים, מתלבשת מהר נבוכה |
אל תביט אלי ככה לא אל תחבק, ואולי כבר עדיף לוותר |
כי כל לילה אני ישנה לידך, וחולמת על מישהו אחר |
מעבר: |
x2 |
פזמון |