היה לי קשה מדי בין האנשים |
אז התחלתי ללכת והגעתי לפרדס |
והדמעות שלי נפלו על העלים היבשים |
תהית איפה אני ולא באת לחפש |
פזמון: |
אחרי ששוב נתתי יותר מדי |
אני ארגיש את הקליפה הזאת צומחת מעלי |
ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב |
הלא כבר נשבר לי פעם הלב |
רצית לברוח מכל מה שמוכר |
בין החולצות הישנות שלך הבחנת בי |
ואם קמט החיוך שלי נראה אותו דבר |
הרי תוכל למצוא רחוק מה שמצאת כאן איתי |
פזמון |
ועל כל זה אני אשלם עוד ביוקר |
על האגו שלי, על האכזבה |
אני אזיז את השמיכות כי מחר בבוקר |
אני שוב מתעוררת עם עוד שכבה |
עדיין קשה לי בין האנשים |
לפעמים אני נזכרת כמה זה כואב |
איך הדמעות שלי נפלו על העלים היבשים |
ואיך קשה לשנוא את מי שאתה אוהב |
מעבר: |
x2 |
פזמון |