כמה זיכרונות השארנו מאחור |
כמה מקומות שלא ידענו איך לשמור |
אדם תמיד מתגעגע לעצמו |
לילדותו, למשפחתו, לחלומו |
כמה כאבים הלב מחזיק בפנים, |
כמה סערות שנחלשו עם השנים. |
אדם אינו יכול לקנות את עברו, |
את מעשיו, את שגיאותיו, אהבתו. |
פזמון: |
רק תגיד לי עכשיו שהכל יסתדר |
ותגיד לי עכשיו שהזמן ייעצר |
ואם למטה ניפול אז נדע גם לקום |
כמו אהבה, שלא מתחרטת על כלום. |
איך את הסודות תמיד יודעים לשמור |
הכל הפך לאגדות וכלום כבר לא יחזור |
אדם תמיד הולך אחר אושרו |
והוא לבד, כל כך לבד עם גורלו |
כמה הבטחות הפכו לחשכה |
ובסופו של יום ביקשנו מנוחה |
אדם אינו יכול לראות את עתידו |
ורק פחדיו ותקוותיו רואים אותו |
פזמון |
פזמון |
מעבר: |
x4 |
סיום: |