לא נפרח כבר פעמיים, והרוח על המים |
יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות |
שמה בין איבי הנחל, בשעה אחת נשכחת |
זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות |
בלי תוגה, כפופי צמרת |
בלוריות שיבה נבדרת |
באשר יפות התואר, בין שריקות העדרים |
תפנוקי גוון ירטיטו, בלכתן לרחוץ בזרם |
נכלמים נשפיל עיננו, אל המים הקרירים |
לא נוסיפה עוד לנוע, משתאים נביט ברוח |
איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים |
תאנה חנטה פגיה, והנשר היגע |
אל קינו חזר בחושך מדרכי האלוהים. |
הרדופים שלי, כמוני, וכמוך שכל ימייך |
את פרחי האור שלנו |
את פיזרת לכל רועה |
לא עופות מרום אנחנו |
ואל גובה השמיים |
גם אתם, גם אנוכי לא נגיע כנראה. |
מעבר: |
x2 |
רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת |
מן הואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות |
עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך |
עם פכפוך פלגים, עם רחש |
הרדופים ליד החוף |