Bb7*: x1x110 |
ואז פתאום הרגשתי שאני עלול למות בלעדייך, |
למות ללא גבול ולא לעבור את הלילה השני. |
כי בראשון הרגשתי שהזמן ההוא, ראשון בין ידייך |
והייתי כלוא ונגמר באישונים. |
פזמון: |
ועל הקיר השעונים דיברו שעות רבות. |
לזמן לא היו סיבות למות, להיגמר. |
אני מכיר את הפנים האלה על הטוב, |
ועל הרע, בהם אני, לומד לוותר. |
ואז פתאום הרגשתי שאני עלול לוותר על חיי |
לוותר ולו בגלל עיניך, שהביטו בי. |
מתוך פתאום ויתרתי כבר מזמן בקלות, על מה שעברנו |
דרכים לא סלולות, אולי כי עברנו לילה מסביב. |
פזמון |
מעבר: |
x4 |
ואז פתאום הרגשתי שאני עלול, להפרד מעליך, |
להפרד מעלי ועזבתי, ונסעתי לי. |
אבל עכשיו אני יודע שאני עלול למות בלעדייך |
למות ללא גבול, ולא לעבור את הלילה השני. |