פתיחה ובתים ראשונים: |
אז אני סוגר שבוע בלעדייך |
את חושבת לוותר |
אני לא מאמין שאת צריכה להסתתר |
כי כל הבעיות נערמות |
ולבסוף זה רק יכאב יותר |
זה לעבור את המדרגה, להתבגר להיפגע |
זה לשים את האדיוט והשטויות בצד |
רק לשבת ולהירגע |
אז אני דורך אקדח ומכוון רחוק |
אני מטפטף זיעה ואז נושם עמוק |
אני מנגב דמעה ואז מתחיל לצחוק |
כאילו כלום לא קרה |
ואני שיכור ממך אז אני הולך לאט |
וגם חשוך אצלך אז תעזרי לי קצת |
בדיוק שניה לפני שהכדור נפלט |
אני לא רואה מטרה |
אז איפה את כשהמציאות חוזרת |
אז איפה את כשהדמיון נגמר |
אז איפה את |
אז אני מוכן |
אולי נתחיל לשים את הקלפים על השולחן |
שברת את הקירות שעליהם אני נשען |
אז אם אפול, הכאב יהיה הרבה יותר גדול |
אז אני קובר את כל הכאבים |
את הדמעות על הפסנתר |
את כל המכתבים |
אני לא רוצה את זה יותר |
אז אני עייף מדי בשביל לחשוב עמוק |
ואני כבד מדי בשביל לעוף רחוק |
ואני רוצה כל כך אבל לא יכול לצעוק |
כי שקט פה מדי |
ואני הולך יחף ברחובות ריקים |
ואני נזכר פתאום בזכרונות מתים |
וכשעולה האור מעל לילות קשים |
הוא עובר מעלי |
אז איפה את כשהמציאות חוזרת |
אז איפה את כשהדמיון נגמר |
אז איפה את |
על הכבישים הגשם מטפטף |
אני על מאה ארבעים |
חושב מה להגיד לך ותופס את הפנים |
זה אמיתי |
כמעט בכל דקה חשבתי איפה את תהיי |
מעבר: |
x4 |
כשמציאות חוזרת |
כשהמציאות חוזרת |