אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| בחלומי אני האזרח האחד |
| בעיר שיושביה בלבד חיילים |
| הערב הוא ערב מצעד אחרון |
| והעיר מרוצפת עפר וקליעים |
| הזמן הוא מחר פתאומי ומוחלט |
| הקניון הגדול עוד עומד |
| ואתמול רק אתמול לא הייתי לבד |
| כנראה שנשכחתי מאיזו ספירה |
| כך נראה שנשכחתי מאיזו ספירה |
| מעבר: |
| בקריה הצפונית שעכשיו על החוף |
| חיילים כמו לפני או אחרי מאמץ |
| שעונים על קירות הפסיפס הרטוב |
| הקניון הגדול כבר בזוז כבר נפרץ |
| אני רץ אל אחד הבכירים למראה |
| שמראה לי חיוך שקפא לא מזמן |
| למראה הפסיפס הקניון העפר באוויר |
| ושואל מה בפיך נתן? |
| כשהאופק יפיל את מסך השריפה |
| אז תקפוץ הדליקה אל מחוץ הקלעים |
| והערב הוא ערב מצעד אחרון |
| והעיר ממולכדת עפר ובלואים |
| ואתמול רק אתמול לא הייתי לבד |
| כנראה שנשכחת מאיזו ספירה |
| כך נראה שנשכחת מאיזו ספירה |
| מעבר: |
| על הכביש המוביל עד לבית ההורים |
| אני רץ לרגלי הקליעים מעלי הכרזות |
| הבכיר שעכשיו הוא קבצן או נביא ממלמל לעצמו: |
| "אלוהים, מי שיחד את השמש הזאת?" |
| הצבא הוא צבא קבע צבא נצח צבא עד |
| התיכון הישן סתם דומה לעצמו |
| אכזרי ונטוש מסורג ונורא |
| הקניון הגדול הוא פצצת תאורה |
| מי היה מאמין כך באמצע מחר |
| מן הזמן המוכר מן האור המוכר |
| מן החום הנכון המוכר המוכר |
| מי היה מאמין כך באמצע |
| מעבר: |
| כנראה שנשכחתי מאיזו ספירה |
| מעבר: |
| מרחוק לא ברור לי כיצד כבר באים |
| חצוצרה ותיפוף בשלושה רבעים |
| שכמו נוגה שקוף הפושט באזור |
| הקניון הגדול מי זוכר מי יזכור |
| הרחוב הוא פורזדור בגוון חלבי |
| ובסופו זה אבי בגרסת מילואים |
| על ערמת עיתונים שנראית כמו גל עד |
| ממצמץ בכבדות וצורח עלי: התפקד |
| אני האזרח האחד אני האזרח האחד |
| מעבר: |
| x4 |
| סיום: |
