G/F#: xx423x |
G/E: xx203x |
במשפט האחרון של כל בית: |
היא באה מהכפר מבית חם בהרי ירושלים |
פגשתי אותה על חוף דיונות הזהב שבמדבר |
שבע שנים עבדתי בשבילה בחוץ ידיד בפנים אוהב |
היא נתנה לי מדי פעם את היד אבל אף פעם לא את הלב |
כשיצאתי למסע היא קשרה לי צמיד סביב פרק כף היד |
הוא היה עלי שנים עד שנקרע לי ואבד |
את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר |
כוכב לבן יהלום אבן ספיר |
יום אחד הופיעה בחדרי מטר על מטר מרובע |
היה לי שם מקום למיטה לא זוגית ולמאפרה |
אמרה שהיא רוצה מקלט, אמרתי: "כן, ודאי" |
ובאותו הלילה התפרצו כל השדים שלה עלי |
וכך לילה לילה אני עומד מולה חסר אונים |
כשהיא מזיזה בזעם את מעט הרהיטים |
ושוב מעבירה תמונות מקיר אל קיר |
כוכב לבן יהלום אבן ספיר |
מציפה את הרצפה במים אומרת: "מלוכלך כאן מלוכלך |
אתה רק עומד ומסתכל אתה אדיש כל כך |
לא רואה את הלכלוך למרות המשקפיים |
אני אשבור לך אותם ממילא כבר אין לך עיניים". |
אחר כך משתתקת מבקשת שאסלח לה מתחילה לבכות |
נרדמת אור לבן מקיף את פניה הרכות |
האם זה יעבור כשהבוקר שוב יאיר |
כוכב לבן יהלום אבן ספיר |
יום אחד השאירה פתק לא נראה לה שתחזור |
לא יכולה להישאר כאן ואת ליבי לשבור |
יש לי רעשים בראש כתבה, אני עולה באש |
ואין בי כוח לנקות את כל הלכלוך הזה שיש |
אל תחפש אותי תמצא אישה תקימו משפחה |
אני חוזרת אל הכפר אולי אמצא שם מנוחה |
היא נעלמה ובחדרי ריקנות שוב באוויר |
בלי כוכב לבן יהלום אבן ספיר |
חלפו שנים אני לא יודע אם היא כאן או שאולי נסעה |
האם היא חופשיה או שבתוך עצמה כלואה |
האם יש לה משפחה האם היא עדיין איתנו |
או שחזרה אל הכוכב שלה עזבה את הכוכב שלנו. |
אם תראה אותה תגיד לה אני זוכר כמעט הכול |
המוסיקה בדיונות הצהוב והכחול |
את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר |
כוכב לבן יהלום אבן ספיר |
מעבר: |
x4 |