סופי לא נרדמת כבר חצי שנה בלילה, |
גם השכטות לא עוזרות להילחם, |
הבדידות הזאת תראו מה היא עושה לה, |
סופי עוד שנייה נגמרת. |
סופי מתרוצצת ברחובות למצוא מושיע, |
רק שייקח, היא כבר יודעת מה לתת, |
המשחק הזה מביס אותה כל פעם, |
סופי עוד שנייה נפסלת. |
היא נאנחת כי קשה לה |
הוא מזדרז למזוג לה סטלה |
היא מתכופפת כי נופל לה |
הוא מסתכל וזה עושה לה |
צמרמורת מכף רגל ועד ראש |
כשהיא שולפת את הליפסטיק המתוק |
בילדותה, היא מספרת |
תמיד רצתה להיות זמרת |
מלחינה או בלרינה שברירית |
ואהבה כל כך לנסוע עם סבה על האופנוע |
לראות את אמא על הבמה המרכזית |
סופי לא אוכלת, מספיקה לה הסיגריה |
הקפה מחזיק אותה שבעה שעות |
הגזרה הזאת זה כל שנשאר לה |
בסוף ישארו רק עצמות |
הוא לא יודע מה כואב לה |
היא מתקרבת כי יש רגע |
הוא ממהר לשלוח אצבע |
היא מפשקת, הוא נוגע |
צמרמורת מכף רגל ועד ראש |
היא לוחשת: כמה זה עושה לי טוב |
ובדרכם לשירותים כבר נפתחים הכפתורים |
נפתחים גם הברזים של הדמעות |
וכבר מזמן היא לא חושבת |
שתוכל להיות אחרת |
להיאסף כמו הזבל ברחובות |
מעבר: |
x4 |
סיום: |