זה נדמה לו שבזמן האחרון |
נהיה קשה יותר לישון |
יש מין תנשמת בגרון |
שמסתכלת אל החושך |
וכל מיני סוגים של תאטרון |
שולחים ברושורים בראשו |
וכל מבט במסדרון |
הוא הבטחה סמויה לאושר |
זה שוב הדיבורים |
על ברטולד ברכט וחיים הכט וחיים טופול |
זה לא הגיל זה התרגיל |
והתרגיל הזה עייף כבר בעצמו מעצמך |
אתה יורד אל הסלון ומפהק |
אתה מרגיש שזה דולק |
אתה לוחץ עם המפסק |
אבל זה לא מרגיש אחרת |
נכנס אל המקלחת ושוטף |
מוציא מגבת ועוטף |
זיעת הלב זה עטלף |
רק בלילות היא מתעוררת |
גלוריה אסטפן בשמלה של נשף |
היא מוחאת כפיים בסופים של הגשם |
כמה שניגשת, היא עדיין לא קרובה |
זה שוב הדיבורים |
על רוברט קראמב ורוברט סמית ורוברט הניג |
זה לא הקיר זה הפאקיר |
והפאקיר הזה עייף כבר מלשכב על המיטה |
אז הוא לוקח את כל מה שלא פתר |
והוא מכפיל את זה בשש |
מוריד מזה שלוש |
ומחסר את זה ממאה |
וזה נדמה לו שבזמן האחרון |
נהיה פשוט יותר לישון |
כשיש טיפות על העיתון |
הוא משער שהוא דומע |
מעבר: |
x2 |
סיום: |