כותב מכתב בתוך רכבת |
מרחק אלף שנות אור |
ברגעים כאלה אני עוצר מביט אחור |
ולא יודע איך אגיע עד אליך |
ושוב חוזר |
רוצה לומר שבלעדיך הייתי מישהו אחר |
אז מה ראית בי שם בחושך הסוגר |
אולי היה זה היה זה סדק אור קלוש |
ולא יודע איך אני אותך ראיתי |
אולי מתוך תקוה וודאי מתוך ייאוש |
את מבינה אולי הצלת אותי שם |
פעם אחר פעם מכל בור מכל תהום |
ומכל צל |
ואני אז לא ידעתי לא רציתי אז לדעת |
שאני כל כך זקוק להינצל |
אז מה ראית בי שם בחושך הסוגר |
אולי היה זה היה זה סדק אור קלוש |
ולא יודע איך אני אותך ראיתי |
אולי מתוך תקוה וודאי מתוך ייאוש |
אז מה ראית בי שם בחושך הסוגר |
אולי היה זה היה זה סדק אור קלוש |
ולא יודע איך אני אותך ראיתי |
אולי מתוך תקוה וודאי מתוך ייאוש |
והמכתב הזה חתום בנשיקה |
גם שולח לך מלא מילים טובות |
הוא יגיע עד אליך לא יודע איך |
הוא יעופף בדרך כל האהבות |
אז מה ראית בי שם בחושך הסוגר |
אולי היה זה היה זה סדק אור קלוש |
ולא יודע איך אני אותך ראיתי |
אולי מתוך תקוה וודאי מתוך ייאוש |
אז מה ראית בי שם בחושך הסוגר |
אולי היה זה היה זה סדק אור קלוש |
ולא יודע איך אני אותך ראיתי |
אולי מתוך תקוה וודאי מתוך ייאוש |
מעבר: |
x4 |
מה ראית בי |