ליד התחנה לבדה עמדה |
וכשעברתי הושיטה ידה |
את הרכב עצרתי חיש על המקום |
חוץ מזה היה אדום |
דגים עפים ציפורים שוחות |
היא בלבלה לי את המחשבות |
אמא, הייתי מופתע |
אמרה שלום לך והתיישבה |
נסענו בכיוון כמו כוכב שביט |
וכל הדרך בראש דינמיט |
פס לבן ותמרור איבדו כל משמעות |
זזתי מהמציאות |
דגים עפים ציפורים שוחות |
חוקי הטבע אובדי עצות |
אמא, תביני אותי |
ישר הרגשתי שהיא בשבילי |
כי היא... |
לא צעירה מדי, לא גבוהה מדי, |
לא נמוכה מדי, ככה היא באמצע |
לא חכמה מדי, לא טיפשה מדי |
היא כל מה שרציתי לפי המידה |
חשוב לנהוג יציב, לדבר ברור |
אבל איתה זה קרה באיחור |
כשבצומת ביקשה לרדת אם אפשר |
לא ידעתי מה לומר |
דגים עפים, ציפורים שוחות |
נמר צוחק וחוטף מכות |
אמא, עשיתי טעות |
שלא ניצלתי את ההזדמנות |
ליווי לסולו גיטרה וקלידים: כמו בבית הראשון ובפזמון |
לא צעירה מדי, לא גבוהה מדי, |
לא נמוכה מדי, ככה היא באמצע |
לא חכמה מדי, לא טיפשה מדי |
היא כל מה שרציתי לפי המידה |
הטלפון צלצל, בוקר יום ראשון |
הרמתי כך שאשמע את אדון |
וגברת ענתה לי איזו הפתעה |
זאתי מהתחנה |
מעבר: |
x2 |
דגים עפים ציפורים שוחות |
דבר כזה לא יכול להיות |
אמא, תגידי מילה |
היא נעימה לי |
פנומנאלית |
אני פשוט אוהב אותה |