פתיחה: x2 |
מעל הצמרות עדים העננים |
כשהירח אל הגן |
מניד ראשו, נותן סימן |
אפשר לשבת |
שם בפינה אותו ספסל |
קלט את כל כמות הטל |
והתרטב |
תיקח מגבת |
אומר הלילה ושוכב |
הלילה הזה |
שום סימן הוא לא נותן |
הוא מעוור, הוא מכוון |
את התנועה |
בשלל גחליליות |
הוא מספר מעשיות |
והוא חושב שילדים מאמינים לזה |
מין לילה שכזה |
כזה |
מעבר: x2 |
בחלונות כבו מזמן כל האורות |
ושתי עיניים ירוקות |
שולחות סימפונית אנקות |
סולם מינורי |
בביתני התינוקות |
מיללים בהפסקות |
נצבט הלב |
היי אמא, עורי |
אומר הלילה ושוכב |
הלילה הזה |
שום סימן הוא לא נותן |
הוא מעוור, הוא מכוון |
את התנועה |
בשלל גחליליות |
הוא מספר מעשיות |
והוא חושב שילדים מאמינים לזה |
מין לילה שכזה |
כזה |
מעבר: x2 |
החלה רוח שורקת אלף מנגינות |
חצר פניה מליטה, |
עוצרת את נשימתה |
כי בא אורח. |
הסהר מעגל את פיו |
במין חיוך כל כך חביב |
ומסתרק |
אתה קירח |
אומר הלילה וצוחק |
הלילה הזה |
שום סימן הוא לא נותן |
הוא מעוור, הוא מכוון |
את התנועה |
בשלל גחליליות |
הוא מספר מעשיות |
והוא חושב שילדים מאמינים לזה |
מין לילה שכזה |
כזה |
סיום: |
מעבר: |
x2 |