מכתב מהודו מארץ רחוקה |
לפני שעה נחתתי, מתרגל אל התחושה |
כבר מתמקח פה עם כמה נהגים |
הם אומרים שככה זה ישראלים |
תמיד מקשים את החיים |
חודש חצי אחרי המילואים |
נשבעתי לעצמי לקנות זוג כרטיסים |
"אולי בואי, תברחי מהעולם" |
בסוף נשארת איזה בית נעלם |
נסעתי לבדי ל"טרמינל, ז'ה |
טם, איי לוב יו טרמינל, בלה מיה" |
פזמון: |
ועכשיו אני אסע רחוק, |
מכאן מכל השאלות |
והיה לי טוב כשזה היה קרוב |
לחלום על הילדים איתך בקו החוף |
מאושרים יותר בכל יום שנגמר |
זה עכשיו חלום רחוק, עכשיו את |
רחוקה |
מכתב מהודו מאודייפור הלבנה |
עוד יש לי מחשבות על כל מה שקרה |
כן זה עוד חי בי, זה לא העישונים |
בשפה שלך קוראים לזה געגועים |
ככה רצה האלוהים |
אם רק היה חולף הזמן |
אם לא היית מבעבעת לי בדם |
אולי הייתי מדבר על המחר |
אולי הודו הייתה נראית לי כמו |
תקווה |
הייתה נותנת לי שלווה |
פזמון |
והיה לי טוב כשזה היה קרוב |
לחלום על הילדים איתך בקו החוף |
מאושרים יותר בכל יום שנגמר |
זה עכשיו חלום רחוק, עכשיו את |
רחוקה |
זה עכשיו חלום רחוק, עכשיו היא |
רחוקה |