ושוב הדרך מרמה, זה עוד פיתול ועליה |
וכבר נדמה שזה לנצח ימשך |
וחום השמש שמכה על השפתיים הסדוקות |
איש לא יודע כבר לאן כל זה הולך |
וכבר ראינו מעיין וכשנגענו נעלם |
ושוב הכל סביב שומם ומייאש |
ובכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים |
ומבפנים נושא תפילה ומבקש |
רד אלי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה |
רד אלי, תרחם עלי, הגיע זמן לשבור צמא |
אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא לנשימה |
והלילות עוד אפלים, ריקים מכוכבים נופלים |
ורק הרוח מנשב, יבש מטל |
גם הימים כל כך דומים עד שנדמה לי לפעמים |
שאנחנו צועדים במעגל |
ורק הלב היטב זוכר אוויר מתוק ומשכר |
וקול נשכח שעוד לוחש ממרחקים |
אז בכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים |
רוצה לראות את השמיים נפתחים |
רד אלי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה |
רד אלי, תרחם עלי, הגיע זמן לשבור צמא |
אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא |
רד אלי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה |
רד אלי, תרחם עלי, הגיע זמן לשבור צמא |
אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא לנשימה |
גשם שיבואאאא |
מעבר: |
x4 |