אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| רס"ן נידל חסן ירה באיימי ובמייקל |
| ובארון ובג'סטין ובפרדריק ובגרנט |
| באדווראדו, בפרנצ'סקה, בקאם-שיונג ובראסל |
| בג'ון, בחואניטה ראמן ובג'ייסון האנט |
| בחצרות דגלים יורדים אלי מותניי התורן |
| הכמרים רצים בבאר עם הגרביים הלבנות |
| נורות החג חובקות כבר את שדרת עצי האורן |
| מחלון בית-ספר-יום-ראשון עולה צחוק הבנות |
| רס"ן נידל חסן נולד תינוק ירוק עיניים |
| למהגרים אל לב וירג'ינייה בסוף שנות השישים |
| הם באו במטוס מצפון-מזרח ירושלים |
| רצו לתת לבנם תנאי גידול פחות קשים |
| עבדו במסבאה קטנה בשוק האיכרים |
| חסכו די כסף כדי שיסיים את התיכון |
| אביו פתח מכולת ואסף את הפירורים |
| אמו בישלה במסעדה ברוח ים-תיכון |
| רס"ן נידל חסן חלם תמיד להיות רופא |
| אבל לא היה לו כסף להדביק את השיטה |
| הלך והתגייס אל הצבא, חתם חוזה |
| הוריו לא אהבו את זה אבל הוא לא נרתע |
| למד קשה, סיים תואר ראשון בביולוגיה |
| המשיך ללימודי הרפואה כמו שנהוג |
| סיים אותם, בחר להתמחות בפסיכולוגיה |
| גמר את זה יפה, היה בין מצטייני החוג |
| רס"ן נידל חסן היה אדם רגיש לאללה |
| חבריו קראו לו ה"גלדיאטור הנדיב” |
| היתה לו גם ציפור קטנה, הוא לפעמים לעס לה |
| את האוכל והרשה לה לנקר הישר מפיו |
| כשחלתה טיפל בה עד שגססה וזהו |
| חפר לה קבר וטמן אותה עמוק בחול |
| שלושת חודשים שהתאבל עליה והוא |
| עדיין מבקר שם כל עת שהוא יכול |
| רווק נידל חסן ביקש לו מישהי כמוהו |
| אשה מבית טוב, כדי שיקימו משפחה |
| אבל הנסיונות שלו כולם עלו בתוהו |
| נרדם מול הטלוויזיה בלילות בלי אף-אחת |
| בינתיים הצבא דאג יפה להשתמש בו |
| והוא תפס את מקומו והשתכר היטב |
| הנערות ראו בד"ר דבר מה להתבקש בו |
| אך הוא אינו מצא מקלט לשבות שם את הלב |
| רס"ן נידל חסן קיבל את מות הוריו בקושי |
| בלי אשה וילדים זה לא סיפור פשוט |
| חיפש מקום לחזור אליו עד שכתבי הקודש |
| הבטיחו לחכות לו שם תמיד לכשישוב |
| מפעם ביום זה מהר מאד הפך לפעמיים |
| מפעמיים לשלוש, לארבע וחמש |
| בתקרת בית התפילה יש צוהר לשמיים |
| דרכו הקול הופך לאור לכל המבקש |
| קב"ן נידל חסן טיפל יפה יפה באלו |
| החוזרים שבורים מקו עירק-אפגניסטן |
| מלאים בסיפורים היו על כל מיני כאלו |
| ש"עושים שם כך וככה ואל תשאל חסן" |
| הוא הקשיב ומשהו בו החל להתנפח |
| איזה וריד או אגו או השד יודע מה |
| איש אינו ניחש שהוא יבער ויתלקח |
| ואיזה שדה קוצים יש שם מעבר לחומה |
| רס"ן נידל חסן נכנס יום אחד לאוטו |
| מצא על המושב חיתול עליו כתוב באש |
| קרא באותיות האנגליות ראה כי לא טוב: |
| "הנה השביס שלך, רוכב גמלים טיפש" |
| אחר-כך באו עוד טרדות, פשעים ללא אליבי |
| חסן החל לקלוט שמשהו לא כשורה |
| ביקש להשתחרר, אמרו לו "לא כל-כך מהר |
| חביבי, 7 שנים אתה חייב לנו בחזרה" |
| רס"ן נידל חסן יצא, בחוץ עדיין חושך |
| מדירתו המזדקנת אל פתח המסגד |
| נשא תפילה אל אלוהיו הגדול כמו ש |
| הוא עושה כל בוקר והמשיך אל המשרד |
| הגיע לבסיס, ידע שאין ממש כבר טעם |
| לכל החפצים שלו וחילק לכל מכר |
| ביקש סליחה ממישהו על משהו מפעם |
| "אני נוסע לטייל" אמר, "ולא אבוא מחר" |
| רס"ן נידל חסן ירה באיימי ובמייקל |
| ובארון ובג'סטין ובפרדריק ובגרנט |
| באדווראדו, בפרנצ'סקה, בקאם-שיונג ובראסל |
| בג'ון, בחואניטה ראמן ובג'ייסון האנט |
| בחצרות דגלים יורדים אלי מותניי התורן |
| הכמרים רצים בבאר עם הגרביים הלבנות |
| נורות החג חובקות כבר את שדרת עצי האורן |
| מחלון בית-ספר-יום-ראשון עולה צחוק הבנות |
