שוב יורד אור חקי אפרורי |
בענן דחוס ולא טהור |
מול המרפסות הפעורות |
של בתינו הנטויים בחול |
מול עצבי פנים מתגעגעים |
לרוחה בנגיעה של רוח סתיו |
חלחלה קלה בלחי חרוכה |
שוב יורד אור חקי אפרורי: |
שוב יורד אור חקי אפרורי |
מול המחשבות הרסוקות |
על צורה אליפטית מתוחה |
שביקשנו להתוות שנית בחול |
ועל-פני מאכלינו הפשוטים |
שערכנו על שולחן בצל העץ |
וחברנו לאכל מתוך שמחה |
שוב יורד אור חקי אפרורי: |
שוב יורד אור חקי אפרורי |
על היין שמזגנו בכוסות |
וגהרנו אל ארגמנו החי |
ואל זכר טעמו מאשתקד |
ועל שדי הבחורות כמו שזיפים |
הקלוטים בתוך כריכות רפות פרומות |
וסופגים מגע של רוח רעבה |
שוב יורד אור חקי אפרורי: |
שוב יורד אור חקי אפרורי |
על אהבתנו הפגועה |
על הזיכרונות הנמסים |
שחשבנו להפלות אותם בזמן |
על בשרנו הזומם לקרוס פתאום |
על כוחנו להחזיק צורת אדם |
שיהיה מהות גומעת ורואה |
שוב יורד אור חקי אפרורי: |