וכולם נחמדים כאן אומרים לך מילים |
התרגלת שיש מי שאומר |
כמה שאת מוכשרת ושאת גדולה |
שהשיר החדש מצמרר |
ואיזה יופי שהולך לך ככה בקלות |
אבל את לא תשימי לב זה יגמר |
ואז מישהו יאמר, הזמן שלך עבר |
ועכשיו תני למישהו אחר |
וזה לא אמיתי אז אל תאמיני |
זו לא את זו מישהי אחרת |
תחייכי חזרה ותתני נשיקה |
איך יפה לך כשאת מאופ-ר-ת |
וזה לא חשוב, אז אל תחשבי |
שחשוך כאן ורק את זוהרת |
זה שברי זכוכיות ומתכת זולה |
לענוד לצוואר על שרשרת |
שוב אותן מחמאות ואותם עלבונות |
מה לשמוע ומה לבטל |
כי בסוף זו רק את וחוץ מעצמך |
לא נשאר לך את מי לקלל |
ואפשר להבטיח גם את הבטחה |
שחייבת בסוף לקיים |
להיות האחת או להיות אף אחת |
לזרוח או להעלם |
וזה לא אמיתי אז אל תאמיני |
זו לא את זו מישהי אחרת |
תחייכי חזרה ותתני נשיקה |
איך יפה לך כשאת מאופ-ר-ת |
וזה לא חשוב, אז אל תחשבי |
שחשוך כאן ורק את זוהרת |
זה שברי זכוכיות ומתכת זולה |
לענוד לצוואר על שרשרת |
והם לא מכירים אותך, לא באמת |
ורובם לא יבין לעולם |
איך בסוף הופעה מכבים את האור |
את נשארת לבד כמו כולם |
אבל יש מי שיודע יביט בך עייף |
ויגיד בחיוך המריר |
שנעים לך וכייף, אבל כל זה חולף |
ובסוף |
מה שיש לך |
זה שיר |