אמונתי מנגנת בלילות |
בין קופסאת הדמעות למיטה הריקה |
משוררים חיפשו מילה וגילו תהום. |
אמונתי מנגנת בלילות |
היא חיכתה כאן כל היום שעות ארוכות |
אמונתי לא צריכה הרבה מקום |
ישנה מתחת לגשר, מטיילת בחצרות |
וכשהיא מנגנת אז אפשר פתאום לנשום |
ולשמוע ולראות. |
עזוב את העיר מבלי להיפרד |
אתה ממילא עוד תחזור |
בוא ילד, בוא ילד |
הבטחנו להיות חזקים מאוד |
אבל לא היום. |
אמונתי מסלקת את הקור |
משיבה את הזמן לאחור |
ותיכף ניפול זה על צווארו של זה |
והשחר יעלה. |
אמונתי נעלמת בימים |
יתומה כמו צדק שזוחל על הקירות |
אמונתי מנגנת בלילות. |