פתיחה: |
כמו הנביאים הקנאים לשם |
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם |
ובחצות, העששית בחלונו |
היה רושם במילונו תילי תילים |
מילים יפות, מילים עפות |
מתגלגלות מן הלשון |
אליעזר, מתי תשכב לישון |
הן קומתך כמעט אפיים שחה |
והעברית אשר חיכתה אלפיים |
היא תמתין לך עד בוא השחר |
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח |
מעבר: |
אם נמה העברית אלפיים, נו אז מה |
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה |
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט |
בקצה נוצה בכתב רהוט |
כתב כרובית, כתב גלידה |
כתב את כל, את כל מילון בן יהודה |
ועוד הוסיף מילים לברוא |
ונוצתו המהירה לא נחה |
והשפה גדלה |
ולא הכירה את מראה דמותה |
את מראה דמותה בבוא השחר |
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח |
מעבר: |
ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר: |
זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר |
שמינקות ועד קמילה, מיום בואו |
בברית מילה ועד מותו |
כרותה לו ברית עם העברית |
ומלחמה לו את הלעז להכרית |
איתמר - אכן היה לגבר |
קומת תמר ויפי צורה וסבר |
והלשון בפיו היתה שפת עבר |
איתמר בן אבי |
שאביו היה נביא גבר כלבבי |
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח |
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח |
הוא בדה ממוחו הקודח |
מעבר: |
x2 |
פה דה דה דה דה דה |
טה דה דה דה דה דה |
טה דה דה דיי דה דה |
טה דה דה דהההההההההההה |