פתיחה: |
בסוף המציאות נראית אחרת |
לטלוויזיה בסלון שרק מדברת |
ניזונים מכל שמועה שהיא מספרת |
כל יום נפגע חדש, זאת תאונת שרשרת |
ממסיבות שוות אל המיטה להצטער |
להתפקח תוך כדי שינה להתבגר |
לחיות לבד אז גם לדעת לאלתר |
עד ללתכנן ת'תוכניות ולא לספר |
את רואה מה שנשאר |
רק ים של אנשים |
אבל מי קבע שאת שייכת |
אין חדש כולם אותו דבר |
מבחוץ שונים אבל |
בפנים כולם אותו דבר |
בסוף כלום לא נשאר |
כולם אותו דבר |
בסוף כלום לא נשאר |
לייחל לכל שבוע כבר להגמר |
לבכות בגיל 30 על שהזמן עובר מהר |
המחשבות שכל הטוב הזה עוד יסתיים |
ואיך חייב רק להספיק ולהרגיש אשם |
לוותר מראש כי המראה לא אידיאלי |
לקבל אישור מבור שאתה נורמלי |
לעשות כמו כולם כדי להיות נטרלי |
פשוט לומר את האמת |
את רואה מה שנשאר |
רק ים של אנשים |
אבל מי קבע שאת שייכת |
אין חדש כולם אותו דבר |
מבחוץ שונים אבל |
בפנים כולם אותו דבר |
בסוף כלום לא נשאר |
כולם אותו דבר |
בסוף כלום לא נשאר |
מעבר: |
התחלקנו לקבוצות |
כדי לצבור כבוד |
עשיר שמח בחלקו |
עני צריך לשרוד |
שאשכרה זה חלק ממבחן |
אז מי קבע שאת שייכת |
מה זה משנה, תגיד לי מה זה משנה |
ת'סיפור הזה למעלה |
אף אחד לא קונה |
בחוץ שונים אבל |
בפנים כולם אותו דבר |
בסוף כלום לא נשאר |
כולם אותו דבר |
בסוף כלום לא נשאר |
כולם אותו דבר |
בסוף כלום לא נשאר |