אדם הוא לבד, הוא לבד |
יש לפעמים שמושטת לו יד |
פוגש בחבר, איתו מדבר |
ואז שוב חוזר להיות אחד |
אדם הוא אחד, הוא אחד |
גם אם נדמה לו לרגע נחמד |
שהיא רק שלו, שהיא שם בשבילו |
אדם הוא לבד, הוא לבד |
כשיש מסביבו, כשיש לידו |
הוא לא לבד בעיניו |
אך כשתגיע העת אדם יפרד |
וכמה שזה יכאב |
אדם הוא אחד, הוא אחד |
ובדידותו לו אורבת ליד |
בירח מלא פתאום מגלה |
אדם הוא לבד, הוא לבד |
אדם הוא לבד, הוא לבד |
ככה יגמור וככה נולד |
בדרך יבכה, לעיתים גם יצחק |
ובסוף הסיפור אדם הוא לבד |
סולו |
כשהוא מתאהב הוא לא חושב |
על הרגע שיבוא אחריו |
אך כשתגיע העת אדם יפרד |
וכמה שזה יכאב |