אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| בבוקר לח בשנת תרל"ח |
| עת בציר הענבים |
| יצאו מיפו על סוסים |
| חמשת הרוכבים |
| שטמפפר בא וגוטמן בא |
| וזרח ברנט |
| ויואל משה סלומון |
| עם חרב באבנט |
| איתם רכב מזרקי |
| הדוקטור הכסוף |
| לאורך הירקון הרוח |
| שר בקני הסוף |
| ליד אומלבס הם חנו |
| בלב ביצות וסבך |
| ועל גבעה קטנה טיפסו |
| לראות את הסביבה |
| אמר להם מזרקי |
| אחרי שעה קצרה |
| איני שומע ציפורים |
| וזה סימן נורא |
| אם ציפורים אינן נראות |
| המוות פה מולך |
| כדאי לצאת מפה מהר |
| הנה אני הולך |
| קפץ הדוקטור על סוסו |
| כי חס על בריאותו |
| והרעים שלושתם פנו |
| לשוב לעיר איתו |
| אמר אז יואל סלומון |
| ושתי עיניו הוזות |
| אני נשאר הלילה פה |
| על הגבעה הזאת |
| והוא נשאר על הגבעה |
| ובין חצות לאור |
| פתאום צמחו לסלומון |
| כנפיים של ציפור |
| לאן הוא עף, לאן פרח |
| אין איש אשר ידע |
| אולי היה זה רק חלום |
| אולי רק אגדה |
| אך כשהבוקר שוב עלה |
| העמק הארור נמלא |
| ציוץ של ציפורים |
| מעבר: |
| x2 |
| ויש אומרים כי עד היום |
| לאורך הירקון |
| הציפורים שרות על יואל |
| משה סלומון |
