פתיחה: |
אל תלבשי את שמלת החג |
אל תצחקי לעולם |
מסביבך יחנף ויפתה וילהג |
ואני מעגל עולמים לך עג |
ואני על קוו כמו עיט חג |
ממלטך מבני חם ונוצרך מקהלם |
לבל תראי שמש לבל תדעי חג |
לבל תצחקי לעולם |
אם תנוסי אל סתר בית |
אם בשבת רעים תשטי |
לא תנוסי מקול העיט |
המצעק לך אשתי אשתי |
מעבר: |
אל גובה מתנייך ויקר רגלך |
מי עפר יגלה מעיני |
כמו נר אלווך וכאויב ארגלך |
כי שלי את כולך כולך כולך |
בחזיז צפורנייך ובגץ עגילך |
ורואייך שונאי וחובך מעוני |
ונבקע העפר בו תדרוך רגלך |
ובקעו מעפר עיני |
ובלכתך אל משכב בשניים |
וביצוע זרים תשעטי |
לא תנוסי מאיש העיניים |
המצעק לך אשתי אשתי |
מעבר: |
מאצבע זרים ממבט ונשימה |
קנאתי תסובך כאם |
ושמתיך לשמה וישבת נשמה |
לא חנך ירצה לא קולך ישמע |
והקפצתי עלייך זקנה בלי יומה |
ויפוצו עוגבייך ולא נשיבם |
וזכרת לי כל אלה עד כלות נשימה |
רעיה רעיה ואם |
ובהיות בינתך לחושך |
ובנושכך בקללה את רישתי |
מה נותר לו לאיש החושך |
המצעק עוד אשתי אשתי |