אנחנו כבר ביחד שנתיים ושלוש |
הרבה יותר ממה שמישהו נתן לנו |
גם היא גם אני |
לא באמת האמנו |
זה התחיל כמו עוד סיפור |
אבל היה שם משהו שעבד |
רגש שחשבתי שאיבדתי |
ועל מה שלא עבד אנחנו עבדנו |
אבל עכשיו הכביש פתוח |
עד לנתניה מבני דן |
והשיער שלך שמתבדר ברוח |
מזכיר לי שיר יפה |
של ניל יאנג |
יש משהו מטריד בנוחות הזאת |
מדליק לי חשק ישן |
לפתוח דף חדש |
הייתי צריך לדבר על זה קודם |
אבל עכשיו כבר מאוחר |
כבר אי – אפשר ואנחנו כבר |
בדרך לאיקאה |
מעבר: |
הגיהינום אכן קפא והוא מואר היטב |
עולם של כסף ופסטל |
עולם בלי מקח בלי כאב |
והכל באיזון פ נ ט ס ט י |
אנחנו יחד עם הזרם אבל נגד התנועה |
וזה שקרי כמו מראה |
אכזרי כמו מראה |
תראי בייבי |
כל כך הרבה אנחנו |
מה שאמרת לי לפני יומיים |
אני לא יכול לשכוח את זה |
זה נעלם ושוב זה שם |
ממתין לי |
בור בלב החזה |
אני לא רוצה למות מול עששית מוכספת |
יש לנו שולחן אוכל למה עוד אחד? |
אני לא רוצה זיכרונות |
בסלסלות מקש במחירים נוחים |
אני רוצה לצאת |
אני רוצה אותך |
אני לא רוצה ללכת לאיקאה |