פתיחה: |
כמה ימים אחרי שהיא כתבה לי |
שהיא מתגעגעת לאהוב הישן שלה |
תפסתי מרחק, איך שנלחמתי שם |
בוקר בוקר ערב |
נסעתי בסוף לאסוף אותה מהשדה אלי |
מלאת שקרים כל הזמן |
"יש מחלה כזאת" חבר אמר |
זה מעציב אותי, למה אני לא כועס? |
ואין דקה אחת ביום |
שבה אנ'לא חושב עליה |
בוכה על עצמי על איך שזה |
חומק לי בין האצבעות שוב, החיים |
אני אוהב אותה |
לא אומר לה, כמובן |
אבל היא שומעת אותו שר |
אוהב אותה |
לא אומר לה, כמובן |
אבל היא שומעת אותו שר |
אני אעשה את הצעד הראשון אל הדלת |
גם לי יש קו אדום - |
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני |
"אני משתגעת" היא כותבת |
ופתאום אני מצליח לדמיין את זה |
בוהה, תוהה, מוחקת, נאבקת עם עצמה |
זה הדור הזה, אני חושב |
הכל מהיר וזול ונגיש |
והיא כל-כך, כל כך צעירה |
שני ילדים על מדים |
תגיד לי מה עובר עליך? |
איך הם מפתיעים אותך ככה ותמיד לרעה |
החיים |
אני אוהב אותה |
לא אומר לה, כמובן |
אבל היא שומעת אותו שר |
אוהב אותה |
לא אומר לה, כמובן |
אבל היא שומעת אותו שר |
לומד לקבל את העצבות לא להילחם בה |
לתת לה להיות, כמה שאהבתי את זה פעם |
להיות צעיר, לפתוח מודעות דרושים |
סתם שיהיה לי משהו להתעורר אליו |
שיסיט ממנה את הדעת |
האברכים בחוץ בונים בניין |
אפילו הם לא עובדים את השם כל הזמן |
אני צריך גם איזו שבת |
מה זה זה רגע אחד אתה |
של ורגע אחר אתה זר? |
ורגע נוסף אתה מהסס |
והם לא מחכים לך כבר |
החיים |
אני אוהב אותה |
לא אומר לה, כמובן |
אבל היא שומעת אותו שר |
אוהב אותה |
לא אומר לה, כמובן |
אבל היא שומעת אותו שר |
איך הוא מתמודד איתה בכלל אה? |
העלה הנידף הזה |
איך הוא מעז לעמוד |
בינינו ככה ולא להישבר |
לפחות יש חברים להישען על |
להיות לי קרש הצלה |
אלה אף פעם לא הפנו לי עורף |
לא מבין מה יש בכלל להתלבט |
ביני ובין ישות אחרת |
כתבתי לה כשנסעה "תעופי על אמריקה |
על החיים" |