פתיחה: |
והווה מהווה, עניין לא כזה שווה |
לפחות כלפי מה שהאדם חווה |
אדם עסוק בלייבא, רק לוקח וגובה |
וממון עדיין איננו רווה |
ולא שב-ע, אלא להפך רק הולך וגוו-ע |
והוא אינו יוד-ע, למה וממה זה נובע |
כי למי שיש מנה, רוצה מאתיים |
והאדם אינו מונה, |
את מה שמפסיד לבנתים |
והלוואי שנזכה, שאותה מידה נחקה |
לכשתזדמן לנו מצווה, נרצה עוד שתיים |
והכל מאהבה, לשם שמיים |
וכמו שכסף, מסנוור ומעוור |
כך נלך אחר האל, בלי להרהר |
מעבר: |
לו יצויר על נייר, את כל קורות העבר |
מה ישאר לעתיד להגיד |
והאדם במרוצה, אחר הכסף והבצע |
ומה יקח לאחר מאה עשרים |
רק את נשמתו, אפילו גם לא את נשימתו |
וכשיגיע עתו, כספו לא יבוא איתו |
כי למי שיש מנה, רוצה מאתיים |
והאדם אינו מונה, |
את מה שמפסיד לבנתים |
והלוואי שנזכה, שאותה מידה נחקה |
לכשתזדמן לנו מצווה, נרצה עוד שתיים |
והכל מאהבה, לשם שמיים |
וכמו שכסף, מסנוור ומעוור |
כך נלך אחר האל, בלי להרהר |
מעבר: |
כי למי שיש מנה, רוצה מאתיים |
והאדם אינו מונה, |
את מה שמפסיד לבנתים |
והלוואי שנזכה, שאותה מידה נחקה |
לכשתזדמן לנו מצווה, נרצה עוד שתיים |
והכל מאהבה, לשם שמיים |
וכמו שכסף, מסנוור ומעוור |
כך נלך אחר האל, בלי להרהר |
בלי להרהר |
בלי להרהר |