פתיחה: |
עכשיו כשזה נגמר |
מותר פתאום לבכות |
בלילה מאוחר |
אני למדתי לחכות |
הלב שלי מותש |
וריק מחרטות |
ראיתי מטושטש |
אבל המשכתי עוד לשתות |
אומרים שגעגוע |
הוא האח של הבדידות |
שרפתי ת׳שבוע |
טעות ועוד טעות |
ואת כמו קעקוע |
צרובה לי על העור |
כל כך רוצה לשכוח |
ותמיד חוזר לזכור |
פירקתי ת׳בקבוק לבלבל את הכאב |
והחדר מסתובב ומסתובב |
ואנ’לא בטוח אם את עוד זוכרת |
איך לחשתי לך אוהב |
נשארתי לחכות לך בחוץ עם המבול |
כמו אידיוט בתוך כל הבלבול |
אני מבין שזה אולי אותו הלב |
אבל החלפת את המנעול |
מעבר: |
ושוב אותה שריפה |
רק שנינו בתמונות |
כמעט נפלתי לרצפה |
מרוב הזכרונות |
והם אומרים יהיה בסדר |
מתרגלים גם ללבד |
פירקתי ת׳בקבוק לבלבל את הכאב |
והחדר מסתובב ומסתובב |
ואנ’לא בטוח אם את עוד זוכרת |
איך לחשתי לך אוהב |
נשארתי לחכות לך בחוץ עם המבול |
כמו אידיוט בתוך כל הבלבול |
אני מבין שזה אולי אותו הלב |
אבל החלפת את המנעול |
מעבר: |
פירקתי ת׳בקבוק לבלבל את הכאב |
והחדר מסתובב ומסתובב |
ואנ’לא בטוח אם את עוד זוכרת |
איך לחשתי לך אוהב |
נשארתי לחכות לך בחוץ עם המבול |
כמו אידיוט בתוך כל הבלבול |
אני מבין שזה אולי אותו הלב |
אבל החלפת את המנעול |