פתיחה: |
פה ציפורים כבדות יורדות לנוח |
על אילנות כהים כנטות היום , |
ובשדות קצורים תועה הרוח |
עד שובל הרקיע האדום. |
מעברי ים משב אוויר מלוח |
וסהר מצטייר על פני מרום |
הבהוב לבן, זהיר ולא - בטוח |
כולו היסוס בין לילה לבין יום. |
מעבר: |
זו שעת תמורה, אל נעמוד אילמים |
על גבול האור- |
לאן יפנה ליבנו? |
האם נחזור אחי, |
הנעבור? |
מעבר: |
כל החידות שחדו הימים |
שחקים כאלה מחדש יעירו, |
את חלומם יגידו התמימים |
והפיקחים את פיתרונם יסתירו. |
מעבר: |
ושוב יטבול ליבנו בדמים |
וחרטות של שוא שומרות כל צעד, |
ושוב אתה שואל שלא מדעת |
כל החידות שחדו הימים. |
אחי, אחי, איך נעמוד אילמים |
על גבול האור- |
אין דרך לפנינו? |
האם נחזור, אחי, |
הנעבור? |