פתיחה: |
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת |
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים, |
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת |
לקבל את הנס, האחד, אין שני... |
היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר |
ועמדה למולם עוטה חג ואימה. |
אז מנגד יצאו נערה ונער |
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה. |
לובשי חול וחגור וכבדי נעליים |
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש |
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים |
את עקבות יום הפרך וליל קו האש. |
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע |
ונוטפים טללי נעורים עבריים... |
דום השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע |
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. |
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם |
ואמרה: "מי אתם? מי אתם?", |
והשניים שוקטים |
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף, |
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". |
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל |
והשאר יסופר בתולדות ישראל. |