אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| נחום עלה עם הוריו בשנות החמישים |
| אל עיירה בצפון עבודת נמלים |
| אימו נתנה לו את שמו |
| עם תום הפרעות |
| כסימן לנחמה כמו תקוה לבאות |
| ציונה ילידת המקום דור המייסדים |
| עובדי אדמה חורשים וקוטפים |
| היא אהבה את נחום |
| עד קצות האצבעות |
| היתה ילדה חמישית אחרי ארבע בנות |
| והזמן כמו עצר מלכת |
| כשהניח ראשו בחיקה לעת ערב |
| היא ידעה במקומה לא תהיה לו אחרת |
| אהבה כמו באגדות |
| כמו בסרט |
| מעבר: |
| המלחמה תפסה את נחום |
| בשעת הנעילה |
| אוקטובר המר אין מחילה |
| הוא חזר לביתו בחילופי שבויים |
| נראה מלא מבחוץ וריק מבפנים |
| הוא ניסה להסתיר |
| היא לא רצתה לגלות |
| היה ישן בימים וער בלילות |
| דעתו נטרפה הוא לא עמד בכאב |
| הולך ורזה כמו כלב רעב |
| והזמן כמו עצר מלכת |
| הוא צועק ברחובות כמו משוגע לעת ערב |
| היא ידעה אם תלך לא תהיה לו אחרת |
| זאת אהבה כמו באגדות |
| כמו בסרט |
| והזמן כמו עצר מלכת |
| הוא צועק ברחובות כמו משוגע לעת ערב |
| היא ידעה אם תלך לא תהיה לו אחרת |
| זאת אהבה כמו באגדות |
| כמו בסרט |
| הימים שהיו חלפו ואינם |
| נחום שקע כמו ספינה בלב ים |
| היא נעלה את ליבה לא להביט לאחור |
| הוא הלך לאיבוד לא יכול לחזור |
| מעבר: |
| x2 |
| סיום: |
