ואומרים לה מה שרואים משם |
לא רואים מכאן |
תלויה באוויר |
רוקדת כמו בובה לצליל מכוון |
בסוף כל יום היא לבדה הזמן |
עובר כבר לא ילדה |
והיא מודה איך החיים שלה |
בכלל לא בעדה |
אמרה שלום ולא תודה והתפטרה מהעבודה |
לקחה לה תיק קטן ארזה את התקוות |
במזוודה |
כי בספרים שהיא קוראת היו |
לה כמה גיבורות |
שלא פחדו לרוץ גם כשהשביל |
היה מלא בורות |
והעולם נותן לה קרב קשה אבל היא תנצח |
כי לומדים לפרוץ דלתות כשלא |
נותנים לך מפתח |
ובנתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח |
פורשת מפרשים |
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח |
וזה ככה כבר שנים |
ואומרים לה מה שרואים משם |
לא רואים מכאן |
תלויה באוויר |
רוקדת כמו בובה לצליל מכוון |
הם אומרים אוווווו |
כל הדרכים הן מובילות אותה |
רחוק אך לאן |
כל החיים עוברים מולה כמו סרט |
כשהיא היא מסתכלת דרך החלון של הרכבת |
מרוכזת רק בעצמה |
אישה קטנה עולם גדול אז מה |
היא יודעת שההצלחה תבוא עם הזמן |
לא להישבר לברוח |
לא להישאר לשכוח |
לא להיזכר, לומדים לשחות אם |
לא רוצים לטבוע |
והעולם מפנה לה את הגב אבל היא תתגבר |
כשהחיים עוצרים צריך ללמוד |
לרוץ יותר מהר |
ובינתיים מצב ביניים |
אין שום דבר בטוח |
פורשת מפרשים |
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח |
וזה ככה כבר שנים |
ואומרים לה מה שרואים משם |
לא רואים מכאן |
תלויה באוויר |
רוקדת כמו בובה לצליל מכוון |
הם אומרים אוווווו |
כל הדרכים הן מובילות אותה |
רחוק אך לאן |
היא כבר לא נשברת יהיה מה שיהיה |
חושבת לעצמה |
עוד שנייה עוברת רגליים נעוצות |
עמוק באדמה |
ואומרים לה מה שרואים משם |
לא רואים מכאן |
תלויה באוויר |
רוקדת כמו בובה לצליל מכוון |
הם אומרים אוווווו |
ואומרים לה מה שרואים משם |
לא רואים מכאן |
תלויה באוויר |
רוקדת כמו בובה לצליל מכוון |
הם אומרים אוווווו |
כל הדרכים הן מובילות אותה |
רחוק אך לאן |
סיום: |