השעות הקטנות של הלילה |
הן אולי הגדולות באמת. |
בשעות הקטנות של הלילה |
העולם את ההגה שומט. |
וחופשי מתככים ומבצע |
ותמים כתינוק בן יומו |
הוא דולה מאוקיינוס הנצח |
המוני אלמוגי חלומות. |
אז הרוח עובר חרישי |
בין אחת לאחת ושלושים |
ומרגיע בים סערה |
וכבר שתיים פחות עשרה |
וכבר שתיים פחות עשרה |
בשעות הקטנות של הלילה |
מלווים אל ביתן אהובות. |
בשעות הקטנות של הלילה |
משכימים מטאטאי הרחובות. |
וחורשות התנים והאורן |
לוחשות אל הואדי סודות |
וחובשים את פצעי הבצורת |
הטללים היורדים לשדות. |
אז הרוח עובר חרישי |
ונושק לצמרות הברושים, |
ומוסיף בטיילת לגלוש |
וכבר שבע דקות לשלוש. |
וכבר שבע דקות לשלוש. |
בשעות הקטנות של הלילה |
נרתמות רכבות המשא. |
בשעות הקטנות של הלילה |
אמא שוב את ילדה מכסה. |
ויוצאות הפריגטות לשייט |
ורוכלי הסידקית עשירים, |
בחולמם על מלכות השמיים |
שמוצאים אותה רק בשירים. |
אז הרוח עובר חרישי |
בין ארבע לחמש ושלושים, |
ובבוקר מוצאים אחדים |
את שבילי החלבב בכדים |
את שבילי החלב בכדים |
סיום: |
X4 |