היינו תכלים ושקופים ויפים(ללא גבול) |
וזיונו פשט ונהר |
לעירמנו |
היה בהק מוזר |
היום היה חסר |
וצעק באורו: |
לילה, לילה |
הלילה היה חסר |
והתגעגע |
יום, יום |
מעבר: |
תכלים ושקופים היו הגופים |
וזיונו פשט ונהר |
העצים הבשילו פרות-קיץ |
כבדים, לוהטים בצהב מנמר |
היום היה חסר |
וצעק: תעתוע |
הלילה היה חסר |
אבוד לגמרי בדרכי העולם |
לא מוכר, לא ידוע |
ואנחנו, אשתי |
יפים היינו להפליא |
מעבר: |
וזיונו פשט ונהר לא דברנו |
עירמים נחנו על יד הגופים |
והמים פכו על ידנו בלחש |
כאילו היינו שקופים |
מפסגת ההרים הכחלים ראו אותנו |
כמה צופי־אויר געגועיים |
שהנה, אנחנו יפים |
שעירמנו הולך וגובר |
ואין איש זר אתנו ואין גם אחד חסר |
ושהיום כבר נוגע בלילה |
כשזיונו פושט ונוהר |
סיום: |