פתיחה: |
כמו ליצנים בקרקס |
הלכנו על חבל |
בכלל לא פחדנו ליפול |
לכאן או לשם |
רגע אחד מנוחה ביקשנו בחדר |
רגע לשים את הראש רחוק מכולם |
והבגדים ירדו כאילו |
לא לבשת אותם בכלל |
וגופך כשהוא עירום |
נראה בודד |
ונזכרתי איך הרגשתי כשהלב שלי נפל |
ואמרת שזה בסדר לפחד |
מעבר: |
אין עוד על מה לדבר |
יכולנו ללכת |
יכולתי לראות את עצמי |
נופל ונרדם |
אבל כמה קשה לעזוב אמרתי בשקט |
כל עוד החומר שלך זורם לי בדם |
אז המילים יצאו כאילו |
לא דיברנו מעולם |
ויפות הן וחותכות את שתיקתך |
והפחד שהרגשנו הוא הולך ונעלם |
זה הלילה שגורם לך לחייך |
מעבר: |
לחייך |
מעבר: |
x2 |
אז המילים יצאו כאילו |
לא דיברנו מעולם |
ויפות הן וחותכות את שתיקתך |
והפחד שהרגשנו הוא הולך ונעלם |
זה הלילה שגורם לך לחייך |