אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| עכשיו הכל נרגע, כל הטור המיוגע |
| משתחרר מהחגור, מתקלף מהמדים |
| רחוק בערפל, איזה כלב מיילל |
| ומעבר לגבעות קו האופק מאדים |
| עמוד האוהל נע שם עמוק בשק שינה |
| הוא שוכב עיניו פקוחות מקשיב |
| לבוקר שנעור |
| יש שקט באויר הוא חושב קולות של עיר |
| ומחר הוא יחזור |
| מעבר: |
| לאורך המסע בכל מה שהוא עשה |
| הוא ספר את השעות בשבילים הכי קשים |
| איך ירוץ במדרגות אל ריח של עוגות |
| אל האור בחדרים |
| אל שלווה של יום שישי |
| ליד המדורה יש קפה על הכירה |
| עוד מעט הוא יתעורר |
| מעט קרוב יותר לעיר |
| באדמה אין ריח מלחמה |
| רק עשב בר מכה בסלע שורשים |
| מעליו טיפות רכות של סתיו |
| הכל ממשיך לנוע מסודר וממשי |
| היא בטח ישנה באותה דירה קטנה |
| ששכרו ליד הים |
| כשהכל ממש התחיל |
| אולי היא לאיטה מתעוררת במיטה |
| או יוצאת אל הרחוב |
| אבודה בתוך מעיל |
| ואם היא רק תרצה |
| הוא יסביר היא תתרצה |
| ואולי אם הוא יופיע |
| בדלתה יהיה כמו אז |
| באדמה אין ריח מלחמה |
| רק עשב בר מכה בסלע שורשים |
| מעליו טיפות רכות של סתיו |
| הכל ממשיך לנוע מסודר וממשי |
| עכשיו הכל נרגע, יד באוהל בו נגעה |
| הוא נעור בבת אחת |
| קם אל תוך ההמולה |
| רחוק בערפל איזה כלב מיילל |
| ומעבר לגבעות עוד יום חדש עלה |
| מעבר: |
| x2 |
| סיום: |
