פתיחה: |
מוחמד היקר |
אתה עכשיו פותח זוג עיניים |
ושואל ודאי, ומתפעל |
איך ילד זר, נופל עליך משמים |
ילד זר שגר בישראל |
ראיתי אותך בעיתון |
ועל מסך הטלויזיה שלי |
וחשבתי מה חושב שם ילד בגילי |
אז לקחתי עט ודף |
התיישבתי והנה |
אני כותב לך מכתב בתקווה שתענה |
מוחמד היקר |
אני גר בגבעתיים |
ומחלון ביתי אני מביט |
על רחוב ארוך וצר |
וילדים על אופניים |
נוסעים בו עם חיוך אל העתיד |
ספר לי מה איתך |
ומה תרצה להיות כשתגדל |
על משפחה, על חברים |
תחביבים ועל בכלל |
ואם אתה תשאל אותי |
כשנמשיך להתכתב |
אני אפילו אגלה לך את מי אני אוהב |
מוחמד היקר |
אבי בן ארבעים ושתיים |
והוא עייף ממלחמות |
כך הוא אמר |
וכשהוא חושב עלי |
הוא מביט אל השמיים |
ומתפלל שטוב יהיה יותר מחר |
חשבתי על זה המון |
אם לכתוב לך או לא |
והחלטתי שכמוני אם אתה רוצה שלום |
אז כדאי שנתכתב עד שייתגשם |
כי שום דבר לא ינצח ילד שחולם |
כי שום דבר לא ינצח ילד שחולם |
כן שום דבר לא ינצח ילד שחולם |
מעבר: |
מעבר: |
x2 |
כן שום דבר לא ינצח י ל ד שחולם |