אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| היה זה יום לוהט ושגעוני של קיץ |
| מול ים המלח, בין עין גדי למצדה |
| הטור קרס תחתיו מחום ופיק ברכיים |
| והיא רק היא חייכה דומם וצעדה |
| והוא על החלוץ פקד לחדול מלכת |
| ולמאסף ציווה לתמוך בנחשלים |
| וכשראה אותה צועדת ומחייכת |
| ניבא לו לבבו: היא עוד תהיה שלי |
| שניהם לקחו עמם |
| שני תרמילים של גב |
| שתי מימיות מלאות אחת צבאית, אגב |
| מפה אחת למאה אלף ישנה |
| ושני שקי שינה |
| ושני שקי שינה |
| עם אור הדמדומים עלו כולם בחבל |
| למרום פסגת ההר, והיא חמקה פתאום |
| וכשהסב פניו ראה אותה ניצבת |
| בגובה המצוק אשר מעל לתהום |
| והוא קרא לה: "שוש" |
| והיא השיבה: "גדי" |
| והוא צעק: "תרדי" |
| והיא ענתה: "מחר" |
| וגלגלה צחוקים ישר לתוך הואדי |
| כאילו גלגלה סלעים מראש ההר |
| שניהם לקחו עמם |
| שני תרמילים של גב |
| שתי מימיות מלאות אחת צבאית, אגב |
| מפה אחת למאה אלף ישנה |
| ושני שקי שינה |
| ושני שקי שינה |
| בערב, המדורה כיסתה אותם בפיח |
| וריח מלח עז הבקיע מן הים |
| וכשהגיע מאוחר מאוד, אל פיה |
| היה זה כצמא אל פי המעיין |
| והוא היה לוהט ומתפרץ כרוח |
| והיא היתה פראית כחתולי הבר |
| וכשחיבק אותה ושער ראשה פרוע |
| היה נדמה לו כי חבק את המדבר |
| מעבר: |
| x4 |
| מאז שניהם לוקחים |
| שני תרמילים של גב |
| שתי מימיות מלאות אחת צבאית, אגב |
| וכאילו בלי משים, וכאילו מן הצד |
| רק שק שינה אחד |
| רק שק שינה אחד |
