אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| בחלומי אני במועדון לילה אפלולי |
| דחוס קהל הביל סמיך ספוג ומעושן |
| במה גבוהה שהוארה קלושות ממש מולי |
| ולצידה פסנתר ישן שמאליו כמו מנוגן |
| לפתע אור חזק שטף את הבמה |
| חצוצרה ותוף חצוצרה ותוף |
| חברו אל הפסנתר |
| ואז על הבמה הופיע פרעכה עצומה |
| אדמדמת עורף וכפולת סנטר |
| התחילה לנוע בכבדות בחוסר חן |
| בלי טעם ברישול גמרה להתפשט |
| בדל סיגר כבוי בפיה זנב חיוך דשן |
| חלולת מבט לקח לי זמן להתעשת |
| שלפה בקבוק של וויסקי והתיזה באויר |
| ועל ראשה רוקנה את נפש הבקבוק |
| את הוויסקי הניגר עליה בליקלוק אדיר |
| הגירה אל קירבה שהודה לה בגיהוק |
| הקהל הריע ושאג ממושכות |
| או אז היא ניגשה אל קידמת הבמה |
| ועם כל הבוז הזב משפתיים נפוחות |
| התחילה להשתין בעמידה כמו בהמה |
| על כל מריע ועל כל צורח ועל כל שואג |
| זה רק חלום אמר אחד פלאי עומד לצידי |
| שהרגיש בי שהייתי הולך ונעשה דואג |
| זה רק חלום וזה לא הכל |
| ולא תשכח זאת ידידי |
| גמרה את זה עם הזילזול שבסיגר כבוי |
| והפנתה אל הקהל את אחוריה הכבדים |
| כרעה התכופפה פתחה אותם רפוי רפוי |
| והתחילה לחרבן על פני כל האוהדים |
| שאלתי את העומד לצידי מי היא |
| ומי המתפלשים בשפכיה |
| ונותנים לה מלוכה |
| ענה זו קוראים לה דמוקראסי |
| או דמוקראקי |
| ואלה הנותנים לה הם בני עמך |
| שאלתי אותו מהר אם עוד יש מקום |
| לשקול בדחיפות חיובית |
| דחיפות חיובית ביותר |
| את יציאתי המוקדמת לאלתר מזה החלום |
| והעברתי המיידית לחלום אחר |
| ענה אפשר לסדר לך שתתעורר איש צעיר |
| אך זה בכלל לא מומלץ |
| להיחפז ולהחליף חלום |
| שלא תמצא את עצמך יום אחד |
| מתחרט מצטער |
| או אפילו מתגעגע למה שכה דוחה |
| אותך היום |
| גמרה את זה וקמה באדישות גלויה |
| ריטטה אותם קלות הפריחה סרח מתאבך |
| ובענן הזה יצאה מתנדנדת על בלימה |
| תלויה בלויה |
| כשעיגול האור על עורף אדמדם החל דועך |
