פתיחה: |
יעלה ויבא הרגע הזה |
ייבקע בו יום חדש |
והנהר היוצא מעדן יירד וישקה את גני |
מעיין חיים כרחם אמי יעטוף |
וייטע בי שוב את הכח |
לעורר את האור הגדול שחבוי בתוכי |
ואף על פי חשכת הלילה וצינתו |
לא ייחדל מבוע מזרימתו |
מתוך התהומות עולות דמעות |
וממיסות את השכבות שכיסו את עיניי |
שפתיי וליבי |
ובשארית כוחותי אתייצב בראש ההר |
ואשא את קולי |