פתיחה: |
אל מול עיני חולפות עכשיו תמונות, |
רכבת לילה עמוסת קרונות |
בחלונות מוארים. |
בתמונה אחת עוד ילד, |
באחרת גג ודלת |
כה מוכרים. |
אני רואה ספסל ותחנה |
ויד מונחת על כתף קטנה, |
וחיוכים חמים. |
מישהו עצום עיניים |
הצוחק עד לב שמיים, |
נער תמים. |
איזה עולם מוזר, |
עולם מוזר. |
שפתיים לוחשות באפלה, |
רואה ולא שומע אף מילה |
לפני הנשיקה. |
איך שימרנו את הטעם |
איך הלב היכה כמו רעם |
עד השתיקה. |
איזה עולם מוזר |
איך הזמן שלי נוסע |
ואני היטב יודע |
איש לא חזר |
אל קו ההתחלה |
זוהי רק משאלה. |
שפתיים לוחשות באפלה, |
רואה ולא שומע אף מילה |
לפני הנשיקה. |
איך שימרנו את הטעם |
איך הלב היכה כמו רעם |
עד השתיקה. |
איזה עולם מוזר |
איך הזמן שלי נוסע |
ואני היטב יודע |
איש לא חזר |
אל קו ההתחלה |
זוהי רק משאלה. |
עולם מוזר |
איך הזמן שלי נוסע |
ואני היטב יודע |
איש לא חזר |
עולם מוזר |
איך הזמן שלי נוסע |
ואני היטב יודע |
מעבר: |
מעבר: |
x4 |
איך הזמן שלי נוסע |
ואני היטב יודע |
איש לא חזר |
אל קו ההתחלה |
זוהי רק משאלה. |