מעיר לעיר, מכפר לכפר הוא נע ונד |
עם מפוחית של פה ומפוחית של יד |
עם צרור ישן של עור נקוב ומחורר |
ואיפה שמחשיך עליו-נשאר,ושר |
זמירות וניגונים, שירים וגוזמאות |
עם ידיעות וחידושים והמצאות |
ואגדות ומשלים בחרוזים |
רזים, סודות ומסרים ברמזים |
הוא שר, ומנגן בשתי מפוחיות |
אחת בשביל לצחוק, אחת בשביל לבכות |
תרצה- תטיל מטבע כסף אל הצרור |
אומר שהוא, בסך הכל, מעין צינור |
תזמין אותו לכוס שיכר |
ישיר לך בקול ניחר |
בשמץ קצב, שמץ עצב |
את שירך |
אבי גורש לצפון סיביר לכפר קטן |
אמי גורשה לדרום אורל, אוזבקיסטן |
עוד לא הספיקו לגלות את ליבותם |
וטרם התוודעו על את אהבתם |
מזחלת מגיעה לכפר בקצה סיביר |
עם צליל מפוחיות בלילה הבהיר |
הן מביאות שמועות מהדרום החם |
דרישות שלום ומסרים מדם אל דם |
ניגש אליו בחור צעיר |
האם תואיל להעביר- |
התאהביני? |
אנא,עניני,בתוך השיר.. |
לנסוע כך, מקצה סיביר עד דרום אורל |
נראה יותר כמו עונש, כמו מכת גורל |
אם הוא בורח-לא אשאל ממה, ממי |
כי הוא החוט של אהבת אבי-אמי |
שרות, שרות מפוחיות |
אם צוחקות, אם בוכיות |
והשומעת |
חיש יודעת, אות לאות |
יואיל כבודו להעביר |
לאיש צעיר בקצה סיביר |
האם אוהבת.. |
כן, חושבת (בכל אופן) |
כך השיר... |
השתחררו, ונפגשו, והתחתנו |
ובין כל הכלי- זמר ששתו, נגנו |
היה אחד אביון, עם שתי מפוחיות |
של פה,של יד-אם צוחקות, אם בוכיות |
מעבר: |
x4 |
ואין יודע עד היום |
לאן הוא נעלם פתאום |
אבל הזמר בא אל גמר |
בשלום.... |
טל סונדק - שירים נוספים |
|
שירים נוספים מהקטגוריה לא הוגדר |
|